החלטה בתיק ב"ש 90480/07

בפני בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בן 9 חודשים שנגזרו על המבקש בבית משפט השלום ראשל"צ על ידי כב' השופטת ברודי, סגנית נשיא, בתיק פלילי 5172/05 וזאת עד למתן פסק דין בערעור שהוגש על ידי המבקש.

בכתב האישום הנ"ל יוחסו למבקש עבירות של גניבת רכב, עבירה לפי סעיף 413 ב(א) לחוק העונשין תשל"ז - 1977, עבירת התפרצות לרכב בכוונה לגנוב עבירה לפי סעיף 413 ו סיפא לחוק העונשין תשל"ז - 1977, נהיגה ללא ביטוח עבירה לפי סעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל - 1970.

ב-20.3.06 הורשע המבקש בעבירות של גניבת רכב, התפרצות לרכב בכוונה לגנוב, נהיגה ללא ביטוח. צורף תיק פ.א. 1527/05 בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע סעיף 499(א) (1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 לאחר שהמבקש הודה, הורשע על פי הודייתו וביום 8.1.07 בגין שני התיקים גזר בית משפט קמא 9 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

לטענת ב"כ המבקש נוכח הקביעות בהלכת שוורץ ע"פ 111/99 קרי חומרת העבירה, נסיבות ביצועה, אורך תקופת המאסר בפועל שנגזרה, נסיבותיו האישיות והערעור על חומרת העונש נוטה הכף לעיכוב ביצוע העונש.

למבקש עבר פלילי מינורי, נשוי צעיר (32) אב לשניים, משפחה מעוטת יכולת, אין חשש כי ימלט מהדין שכן הופקדו ערבות במזומן על סך 5,000 ש"ח, שתי ערבויות צד ג' ע"ס 5,000 ש"ח כל אחת ועיכוב יציאה מהארץ.

ב"כ המבקש תומך טענותיו בהחלטת בית משפט בהם הורו בתי המשפט על עיכובי ביצוע תקופות מאסר ארוכות מזו שלמבקש בבקשה שבפני.

בנימוקי הערעור מציין ב"כ המבקש, שליחת המבקש לכלא תהא תוצאה קשה ביותר למבקש, תפורר הגרעין המשפחתי, אותו נושא המבקש על כתפיו, בית המשפט לא נתן המשקל הראוי והטיל על המבקש: " ענישה אכזרית" כלשונו בסעיף 3 לנימוקי הערעור. ענישה זו אולי תגרום לתמריץ שלילי אצל המבקש. עוד נטען כי המבקש לא הבין משמעות הסדר הטיעון שהוצג לו, הבין כי העונש המקסימלי המוסכם הוא 9 חודשים ולכן ציפייתו היתה לעונש מופחת מזה.

ב"כ המשיבה מתנגדת לעיכוב ביצוע על אף תקופת המאסר הקצרה לאור העובדה כי מדובר בהסדר טיעון סגור אליו הגיעו הצדדים.

לגופו של ענין:

מתוך פרוטוקול בית משפט קמא עולה כי המבקש היה מיוצג על ידי הסניגוריה הציבורית.

ביום 20.3.06 אישר המבקש לפני ביהמ"ש הסדר טיעון וכן אישר לביהמ"ש כי הוא מבין הסברו של ביהמ"ש לכך שביהמ"ש אינו קשור בהסדר הטיעון.

וביום 8.1.07, בהיותו מיוצג מאשר המבקש הסדר טיעון לעונש, מאשר צירוף תיק נוסף, בית משפט מסביר למבקש כי אינו קשור להסדר הטיעון, המבקש מאשר כי מבין דברי בית משפט ובתום הטיעונים לעונש אמר המבקש מילתו האחרונה בזו הלשון: " אני מביע חרטה, מצטער על כל המקרה רוצה להשאיר פרק זה מאחור".

לאחר שמיעת המבקש גוזר ביהמ"ש קמא עונש, מקבל הסדר הטיעון שהוצג על ידי ב"כ הצדדים כפי שהוא.

השאלה העקרונית הניצבת בפני ביהמ"ש במסגרת בקשה זו, הינה, האם יש מקום לעכב ביצוע עונש מאסר (תהא תקופת המאסר ככל שתהא בין קצרה, בין ארוכה) שניתן בבית משפט קמא במסגרת הסדר טיעון סגור. וזאת, עד לקבלת פסק דין בערעור שהוגש עם הבקשה לעיכב ביצוע.

במסגרת השיקולים שעל ביהמ"ש לשקול כפי שנקבעו בהלכת שוורץ, יש להוסיף שיקול נוסף,  במסגרתו תבחן מהותו של הסדר הטיעון, מיהותו של הסדר הטיעון, יוערכו סיכויי הערעור (על כל הקשיים הנובעים מכך) כאשר שני שיקולים אלה כלואים זה בזה, מפרים זה את זה והופכים כמעט לשיקול מרכזי אחד.

בפסקי דין רבים עמד ביהמ"ש העליון על מרכזיותו של הסדר הטיעון בדין הפלילי בשיטתנו המשפטית, יתרונותיו של הסדר הטיעון, חסרונותיו של ההסדר וחובת בית המשפט לבחון לעומקם את הסדרי הטיעון המוגשים לאישור על ידי ב"כ הצדדים קודם לאישורם.

על ביהמ"ש לבחון טיב הודאתו של הנאשם אם אמת היא, ואם הנאשם מבין משמעות ההודיה והשלכותיה. וכן יבדוק האיזון בין  טובת הנאה לנאשם מהסדר טיעון לבין התועלת שיש בהרשעת נאשם ובעונש המוצע במסגרת הסדר הטיעון לאינטרס הציבור.